קיימות מגוון שיטות לביצוע ניתוח הקטנת חזה והן מתחלקות לשלוש קבוצות עיקריות המובדלות לפי מיקום קו התפרים בסוף הניתוח:
- שיטת העוגן (קו תפרים בצורת האות T)
- שיטה ורטיקאלית (קו תפרים בצורת "סוכריה על מקל")
- שיטה נדירה יותר של קו תפר בצורת האות J
ד״ר חי דוגל בשיטת העוגן כמעט בכל המקרים, שיטה זו ממקסמת את תוצאות הניתוח ומפסלת את החזה בצורה הנאה והטבעית ביותר תוך מזעור הצלקות בשיטות חיתוך ותפירה ייחודיות לנו.
1. שיטת העוגן (Inverted T – Anchor Technique)
בשיטה זו, הניתוח מתוכנן כך שקו התפרים הנותר בסיום הניתוח יהיה ממוקם סביב העטרה, ממנה בפס כלפי מטה ולאורך קפל השד.
קו התפרים דומה לאות האנגלית T בצורה הפוכה. שיטה זו הנה הוותיקה מבין כל השיטות והעיקרית בה אני משתמש. היא מתאימה בכל המצבים בהם יש צורך להסיר כמות גדולה של רקמה מהשדיים וכאשר מידת עודפי העור ומידת הצניחה הנן גדולות ומשמעותיות.
יתרונה הגדול הוא ביכולתה לטפל גם בשדיים גדולים ונפולים מאד. שיטה זו אמנם מותירה קו תפרים לאורך קפל השד, אך על פי ניסיוני הגדול בביצוע מספר רב של מקרים בשיטה זו, התוצאות המתקבלות הן נאות ביותר ולרוב קו התפר המתקבל לאורך קפל השד הנו עדין ביותר ומתחבא היטב בקפל ולרוב כלל אינו מורגש.
2. השיטה הוורטיקלית קו תפר אנכי בצורת "סוכריה על מקל" (Vertical Pattern)
בשיטה זו ניתן לוותר על קו התפר לאורך קפל השד. הסימן הנותר דומה בצורתו ל"סוכרייה על מקל" (Lollypop). שיטה זו מתבססת על כיווץ עודפי העור על ידי תפרי כיווץ מיוחדים בבסיס השד כתחליף לקו התפר הרוחבי לאורך קפל השד. ספיגת עודפי העור והרפיית הכיווץ אורכת כשלושה עד שישה חודשים במהלכם עודפי העור ייספגו וייעלמו הדרגתית. שיטה זו מוגבלת יותר ומתאימה במקרים בהם השדיים אינם מאד גדולים, מידת הצניחה אינה גדולה במיוחד, כמות עודפי העור אינה מרובה והעור עבה, גמיש ובעל כושר התכווצות טוב.
3. הקטנת חזה בטכניקת ג'יי (J-Pattern):
במקרים גבוליים בהם יש יותר עודפי עור מכפי שניתן לכווץ ולסמוך על ספיגתם אך בכל זאת רוצים לצמצם חלק מקו התפרים ניתן להציע שיטת ניתוח הקטנת חזה במתווה J לפיה קו התפרים הנותר הנו סביב העטרה וממנה כלפי מטה כמו בשיטה הורטיקאלית אך הקו הורטיקלי ממשיך הצידה לאורך קפל השד בצורה המזכירה את האות האנגלית J . כך ניתן לחסוך את קו התפרים בחלק הפנימי של קפל השד. שיטה זו היא הפחות שכיחה מבין שלוש השיטות ומבוצעת במקרים מיוחדים.
אספקת הדם אל קומפלקס הפטמה והעטרה
בכל אחת מהשיטות הפטמה והעטרה מועברות בכל צד למקומן החדש על ידי ניוד אזור עליון (Superior Pedicle) או אמצעי-עליון (Superomedial Pedicle) ברקמת השד אליו הן נותרות מחוברות, המשמש כגבעול לשמירה על אספקת דם ועצבוב תחושתי. הפתח החדש בעור השד, אליו הפטמה והעטרה מועברים, מתאים אליהם בדיוק בצורתו ובמיקומו.
בסיום עיצוב צורתם החדשה של השדיים המוקטנים, מועברת המטופלת המורדמת למצב ישיבה בכדי לבחון את גודל השדיים, צורתם ומיקום הפטמות בכדי להבטיח סימטריה אופטימלית. במרבית המקרים יושארו בסיום הניתוח שתי צינוריות עדינות מסיליקון דרך פתחים קטנים בצדי החזה (אחד בכל צד) למטרת ניקוז עודפי הנוזלים והדם מאזור הניתוח. אלה יישארו למספר ימים עד אשר כמות ההפרשה בהם פוחתת ואז הם יוסרו.
הנקה אחרי הקטנת חזה - מה חשוב לדעת?
אחת השאלות החשובות שעולות לפני ניתוח הקטנת חזה, במיוחד אצל נשים צעירות או נשים שמתכננות הריונות בעתיד, היא מה יקרה ליכולת ההנקה לאחר הניתוח.
חשוב לי לומר את זה בצורה ברורה: ניתוח הקטנת חזה והרמת חזה משנה את המבנה האנטומי של השד, ולכן הוא עלול לפגוע ביכולת ההנקה. זה לא אומר שבהכרח לא תוכלי להניק לאחר הניתוח, אבל זה כן סיכון שצריך להכיר ולקחת בחשבון לפני שמחליטים.
הסיכון לפגיעה בהנקה תלוי בעיקר במידת השינוי שצריך לבצע. ככל שהחזה גדול יותר, כבד יותר ונפול יותר, וככל שצריך להעביר את קומפלקס הפטמה והעטרה למרחק גדול יותר מהמיקום הנוכחי שלו אל המיקום החדש, כך עולה הסיכון לפגיעה בהנקה, בתחושה או באספקת הדם לאזור.
מצד שני, כאשר ניתן לבצע את הניתוח תוך שמירה טובה על גבעול הרקמה שמחובר לפטמה ולעטרה, ועל כמה שיותר רקמת שד טבעית שמחוברת לצינורות החלב, הסיכוי לשמר יכולת הנקה יכול להיות טוב יותר. לכן השאלה אינה רק “האם אפשר להניק אחרי הקטנת חזה”, אלא מה מבנה החזה שלך, כמה שינוי נדרש, ואיזו טכניקה יכולה לשמור ככל האפשר על הרקמות החשובות.
אם את מתכננת הריונות והנקה בעתיד, חשוב לדבר על כך כבר בפגישת הייעוץ. במקרים מסוימים נכון לבצע את הניתוח למרות הסיכון, במיוחד כאשר החזה גורם לעומס משמעותי, כאבים או פגיעה באיכות החיים. במקרים אחרים ייתכן שנכון לשקול את התזמון בזהירות. בפגישה נבדוק יחד את נתוני הפתיחה שלך, את התוכניות שלך לעתיד ואת היתרונות והמגבלות של הניתוח במקרה האישי שלך.
