טשטוש צלקות

צלקת הנה תוצאה של פגיעה בשלמות העור והרקמות הרכות בגוף האדם. בתהליך הריפוי של פצע כלשהו בעור וברקמות הרכות בגופנו הרקמה הצלקתית מחברת ומאחה בין שולי הפצע על מנת לסגור אותו. בתווך שבין שולי הפצע נוצרת הרקמה הצלקתית.

צלקת יכולה להיות עדינה ומוסתרת או מוחבאת היטב בקפלי גוף או אזורים נסתרים כמו במרבית הניתוחים בכירורגיה הפלסטית האסתטית ואז לרוב היא אינה מורגשת או מפריעה. צלקת עדינה ותקינה הנה צלקת שעובייה דק (לרוב כמילימטר), אשר הינה רכה כרקמות הגוף שמסביבה, שאינה בולטת, ללא הבדלי צבע בולטים ביחס לרקמות הסביבה ושהיא אינה כואבת או מגרדת.

המונח צלקת מכוערת מבטא מצב בו נותר על פני העור סימן גס ובולט לעין במידה נכרת. רקמת הצלקת נבדלת מרקמות הסביבה בכך שהיא נוקשה יותר, עבה בולטת וגסה, בעלת הבדלי גוון בולטים ולעתים נלווים אליה תופעות כגון כאב, רגישות, גרד ולעתים רחוקות הגבלה בתנועה (צלקת עם כוויצה = קונטרקטורה). צלקת יכולה להיגרם עקב חבלה (טראומה), מחלה, זיהום, ניתוח או כל חדירה של העור. צלקת יכולה להיות תת עורית עם שינויים בעור המצוי מעליה. צלקת יכולה להיות תקינה (עדינה) או לא תקינה (גסה או בולטת) – צלקת לא תקינה נקראת צלקת פתולוגית.

קיים מגוון רחב של טיפולים שמטרתם שיפור ותיקון הצלקת. תיקון צלקות יכול להעניק שיפור דרמטי במראה העור באזור הגוף או הפנים הפגוע. תיקון צלקת מטרתו להביא לשיפור ניכר בצלקת אך אין ביכולתו "למחוק" את הצלקת כלל. לעתים, לאחר תיקון מוצלח הסימן הנותר עדין מאד ומתמזג היטב ברקמה כך שבקושי ניתן להבחין בו. במקרים מועטים מידת השיפור פחותה יותר.

צלקות בולטות ולא יפות נובעות ממספר סיבות:

  1. צלקת רחבה – (Wide scar), צלקת בה המרחק בין שולי הרקמה הבריאה רחב מדי. הסיבות: טכניקת תפירה לא נכונה, חוסר שימוש בתפרים בעומק העור (עומק הדרמיס), שימוש בחוטים בעלי פרופיל ספיגה לא מתאים, מתח מוגזם על שולי הפצע, אזור בעל תנועתיות רבה ומתיחה לסירוגין של העור (למשל בברך). צלקת מסוג זה ניתן לשפר באופן ניכר על ידי ניתוח מתקן.

     2. צלקת גסה – צלקת היפרטרופית (Hypertrophic Scar ), נובעת עקב צמיחת יתר של רקמת החיבור עם יצירה מרובה של רקמה צלקתית. אחוז קטן באוכלוסיה בעל נטייה להצטלקות גסה. לרוב ניתן לאתר באנשים המועדים לכך סיפור אישי או משפחתי של נטייה להצטלקות גסה.

פעמים רבות הסיבות נובעות עקב חוסר בתנאי ריפוי נאותים כגון, מתח מוגזם באזור התפר, אספקת דם בעייתית, בעיות כלי דם כגון סוכרת, עישון סיגריות הנו סיבה חשובה להצטלקות גסה הניתנת למניעה, אזורי גוף  מסוימים הינם בעלי נטייה להצטלקות גסה והם: אזור עצם החזה (סטרנום), חגורת הכתפיים, הגב והשכמות . צלקות גסות ניתן לעדן במספר דרכים.

    3. צלקת פיגמנטרית – צלקת בעלת גוון כהה ביחס לעור שסביבה. מתרחשת לרוב באנשים כהי עור, יכולה לנבוע מתהליך ריפוי לא תקין, ממצבי דלקת או זיהום ומחשיפה לא מבוקרת לשמש בשלבי ריפוי מוקדמים של הפצע. ניתן להשתמש בתכשירי הבהרה אך יש צורך בראש ובראשונה להימנע מחשיפה לשמש באופן מירבי.    

    4. צלקת אטרופית – צלקת בה הרקמה שנוצרה בתהליך הריפוי הנה דקה, חלשה ושבירה יותר ביחס לרקמות הבריאות סביבה. צלקת אטרופית הנה לרוב צלקת רחבה, יכולה לנבוע מבעיות ריפוי פצע עקב גיל או מחלות כרוניות כגון סוכרת, שימוש כרוני בסטרואידים. טיפול מקומי בסטרואידים בהזרקה או במשחה לזמן ממושך יכולים אף הם לגרום לצלקת אטרופית. כדי לטפל בבעיה זו יש לטפל בבעיות הסיסטמיות שגרמו לה.

   5. צלקת מתכווצת – כוויצה – קונטרקטורה – צלקת גסה באזורי מפרקים מכופפים יכולה לפגוע במידה נכרת בתפקוד המפרק עקב התקשות והתכווצות המגבילה את תנועתיות המפרק. במצב כזה ישנה התוויה ברורה לניתוח תיקון הצלקת גם בהיבט התפקודי ולא רק בהיבט האסתטי.

   6. צלקת קלואידלית – צלקת גסה ובשרנית החורגת מגבולות הפצע, נובעת מצמיחת יתר של רקמת החיבור עקב נטייה אישית גנטית. אזורים מועדים להצטלקות קלואידלית הנם תנוכי האוזניים, קדמת החזה, אזורי הגב הרגליים ולמעשה כל מקום בגוף. הטיפול בצלקות אלו הנו משולב וכולל שילוב של ניתוח להסרת הצלקת, הזרקה של סטרואידים מדוללים, חבישה לוחצת עם יריעות סיליקון, טיפול בהקפאה ולעתים נדירות טיפול קרינתי.

מה קובע את איכות הצלקת?

איכות הצלקת נקבעת לפי מספר מדדים:

  • אורך – אורך הצלקת הנו לעתים גורם משפיע על מידת הבולטות שלה אך לעתים הופך שלא בצדק להיות עניין מהותי על אף שהנו כמעט חסר חשיבות. כאשר הסימן הנותר הנו עדין וממוקם היטב (כמו במתיחת פנים) או כאשר הוא מוסתר בתוך קו הביקיני, כמו במתיחת בטן או בקפל השד, כמו בהגדלת שדיים אין לאורך משמעות כה נכרת. עדיפה עשרות מונים צלקת עדינה או כזו המוסתרת היטב בקפלי הגוף גם אם היא ארוכה יותר מאשר צלקת קצרה, גסה יותר או כזו שאינה ממוקמת כראוי.
  • רוחב – לרוחב הצלקת תפקיד חשוב ביותר בקביעת איכותה. ככל שהצלקת רחבה יותר כך היא גם בולטת יותר. תפקידנו החשוב הנו להשתמש בטכניקות תפירה נכונות, בסוג תפרים איכותי ולהימנע ממתח מוגזם בקו התפרים על מנת שהצלקת תהיה צרה ועדינה ככל הניתן. פה נמדדת איכותו האמיתית של המנתח הפלסטי.
  • גובה (מידת ההתבלטות) – כאשר הצלקת גסה רחבה ובולטת ובעיקר כאשר היא אדומה ואף כואבת או מגרדת הרי שמדובר בצלקת היפרטרופית. צלקות גסות אלו שכיחות בעיקר במטופלים צעירים ושכיחותן פוחתת עם השנים. צלקות אלו נובעות על פי רוב מנטיה מוגזמת ליצירת צלקת שהנה תכונה גנטית אשר לא תמיד ניתן לצפות אותה מראש ולעתים קשה לטפל בה. תופעה זו שכיחה יותר בכהי עור, ומתגברת ככל שהעור יותר כהה, אופיינית יותר באזורי גוף מסוימים ובפרט בקדמת החזה, בגב ובכתפיים.

      במקרים קשים ההצטלקות יכולה לחרוג מגבולות החתך הניתוחי ואז הצלקת קרויה "קלואיד" או צלקת קלואידלית. צלקות היפרטרופיות ניתנות לטיפול.

הטיפול האידיאלי הוא לרוב שילוב של מספר גורמים וביניהם:

  • לחץ מקומי
  • שימוש ביריעות
  • מדבקות או כריות העשויות מסיליקון
  • מריחת משחות שונות על בסיס סיליקון או על בסיס תמציות צמחים
  • וכלה בהזרקה של חומרים להמסת צלקות דוגמת הסטרואידים (דפו-מדרול, קנאלוג) או תכשירים אחרים לעיכוב התפתחות צלקות.

במקרים חריגים ניתן להשתמש בהקפאה של הצלקת. רק במקרים חריגים מומלץ לבצע תיקון של הצלקת ומיד לאחר מכן הוספה של הטיפולים הנ"ל באופן מניעתי מייד לאחר הניתוח. חשוב לזהות צלקות היפרטרופיות בתחילת התפתחותן כי אז ניתן להשפיע עליהן בצורה המרבית. מאוחר יותר כאשר תהליך ההחלמה והבשלת הצלקת הסתיים לא ניתן להשפיע על הצלקת ללא ביצוע ניתוח מתקן.

  • נוקשות – צלקת נוקשה היא לרוב צלקת היפרטרופית, כאשר היא פעילה (אדומה כואבת ומגרדת) ניתן לנסות ולרכך אותה באמצעים תרופתיים ובאמצעות לחץ חיצוני ועיסוי עמוק (עד כדי כאב) של אזור הצלקת. כאשר היא לבנה ("בשלה") לרוב לא ניתן להשפיע עליה ויש צורך בביצוע ניתוח מתקן. התכווצות הקופסית סביב שתל בשד הנה דוגמה לצלקת פנימית נוקשה.
  • כאב או גרד – צלקות כואבות ומגרדות הן לרוב צלקות היפרטרופיות. טיפול בצלקת ההיפרטרופית בראש ובראשונה מקל על הכאב והגרד עוד לפני שהצלקת הופכת להיות פחות בולטת ויותר רכה ועדינה. ניתן להקל על גרד גם באמצעות ג'ל אנטיהיסטמיני דוגמת פניסטיל, וגם על ידי קירור המקום במים קרים.
  • צבע – לצלקת לרוב צבע שונה מזה של העור הבריא. שינויי הגוון הנם בשני תחומים עיקריים:

צבע אדמדם וורדרד – נובע מריבוי כלי דם באזור הצלקת, מאפיין צלקת טרייה וכזו הנמצאת עדיין בתהליך של הבשלה. ככל שתהליך ההבשלה מתקדם הצבע האדום פוחת כביטוי לירידה במספר נימי הדם בתוכה. לבסוף כאשר תהליך ההחלמה מסתיים הצלקת הופכת להיות לבנה ומספר כלי הדם בה נמוך מזה שברקמה הבריאה. לכן צלקות בשלב זה יראו בהירות יותר מהעור.

צבע כהה/חום – בעיה זו הנה בעיית פיגמנטציה ונובעת מצבען המלנין הקובע את גוון עורנו. ככל שהעור כהה יותר כך עולה הסבירות לבעיית פיגמנטציה בצלקת. בכהי עור כמעט תמיד הצלקת תהיה כהה יותר מהעור הבריא. התופעה בולטת בעיקר בשנה הראשונה ולאורך הזמן עם השנים הפיגמנטציה הולכת ומתאזנת ומשתווה הדרגתית לזו של העור הבריא.

  • מיקום – מיקום הצלקות לאחר ניתוח פלסטי קוסמטי הוא אחד המדדים החשובים ביותר. כאשר הצלקות מצויות באזורים נסתרים יחסית כגון קפלי הגוף, אזורי הגוף המוצנעים, בתוך קו השיער או בצדי האוזניים, גם אם הם מעט בולטות רחבות או בעלות צבע, לרוב לא יהוו מטרד בדרגה משמעותית. ולעתים אפילו צלקת קטנה ועדינה, במידה שהיא מצויה באזור חשוף בולט ומרכזי יכולה להפריע הרבה יותר רק מעצם מיקומה. לכן אחת המטרות העיקריות בביצוע ניתוחים קוסמטיים היא לנסות ולהצניע את קו התפרים ככל שניתן באזורי גוף או פנים שאינם בולטים ושאינם חשופים.

לדוגמה: קו החתך של מתיחת בטן במידה והוא ממוקם נמוך ניתן להסתירו בבגד ים מינימלי דוגמת ביקיני או חוטיני. על פי רוב החתכים מתוכננים להיות מוצנעים באזורי קפלים או אזורים מוצנעים אחרים. יחד עם זאת לעתים קו החתך אינו נופל בדיוק בקפל הרצוי אלא מעליו או מתחתיו, ולעתים נוטה להיות גלוי יותר מכפי שתוכנן. הסיבה לא תמיד ברורה וקשורה למידת המשיכה שמפעילות הרקמות על אזור החתך. במקרים חריגים בהם החתך יהיה ממוקם רחוק מהאזור הרצוי ייתכן ויתעורר הצורך לבצע תיקון אך לעתים לא ניתן יהיה להזיזו ממקומו באופן משמעותי.

 

  • 002
  • 003
  • 004
  • 005
  • 006
  • 0072
צרו קשר
לחצו לחיוג